משק בית עגבת הוא מחלה זיהומית מסוכנת המועברת באמצעות מגע יומיומי קרוב עם אדם חולה. המחלה מאופיינת בתקופת דגירה ארוכה ופגיעה קשה בכל האיברים והרקמות של האדם.

דרכי זיהום והגורם הסיבתי של עגבת ביתית

עגבת ביתית מועברת אך ורק דרך משק הבית. זה ההבדל העיקרי בין מחלה כזו לבין עגבת מינית. מדובר במחלות מאותן אופי המועברות בדרכים שונות. אדם חולה הופך מסוכן לאחרים ומהווה איום ממשי עליהם. השימוש במוצרי היגיינה אישיים וכלי אוכל של המטופל, נשיקות, עישון סיגריה אחת - כל אלה הם דרכי העברת זיהום ישירות. החיידק נכנס לאדם בריא דרך עור פגום או ריריות.

טרפונמה חיוורת (החומר הסיבתי למחלה) התגלה בתחילת המאה העשרים, אך המונח "עגבת" החל להשתמש בו ארבע מאות שנים קודם לכן.

תקופת הדגירה

עגבת ביתית אינה מופיעה מייד. מכיוון שתקופת הדגירה נמשכת זמן רב למדי (משבועיים לשישה חודשים), המטופל כלל לא חושד שהוא נגוע, וממשיך לנהל אורח חיים תקין, תוך שהוא מדביק את משפחתו ואת יקיריו.

 

באופן כללי, המחלה מאופיינת במסלול איטי ומתקדם בהדרגה לאורך השנים והעשורים. עם זיהום חוזר, תקופת הדגירה קצרה - 7-8 ימים.

ביטויים, תסמינים ראשוניים

קריאת ההשכמה הראשונה היא הופעת כתמים אדומים על העור, ההופכים לכיבים צפופים וללא כאבים. ברפואה הם נקראים "צ'אנצ'ר". עם זיהום המועבר במגע מיני הם מופיעים לרוב במפשעה ובאיברי המין, ואילו בחיי היומיום - באזורים שונים בגוף.

הסימפטומים העיקריים הנותרים:

  • כאבי מפרקים;
  • חום;
  • נפיחות באיברי המין;
  • פצעים בריריות חלל הפה.

אם המטופל לא שם לב לגילויים אלה המחלה הופכת למשנית. לאחר 1-1.5 חודשים, הנרדמת נרפאה, כך שנראה לאדם שלא קרה שום דבר נורא. בשלב זה, הזיהום מתחיל להשפיע באופן אינטנסיבי על האיברים הפנימיים.

תסמינים של עגבת אצל גברים ונשים

הצורה המשנית של המחלה כוללת תסמינים בולטים:

  • דלקת ובלוטות לימפה נפוחות;
  • התפשטות פריחה ורודה בכל הגוף;
  • כאבי גוף;
  • נדודי שינה
  • תאבון לקוי;
  • חולשה
  • כאבי ראש קשים;
  • ירידה חדה בחסינות;
  • צרידות הקול;
  • נשירת שיער.

פריחות יכולות להיות שונות בגודל, בצורה ובצבע. לרוב הם מופיעים במקומות שנמצאים כל הזמן בחיכוך מבגדים. עם הזמן הם הופכים לגידולים נרחבים, שממנו נוזל רקמות נוזף במספר עצום של חיידקים פתוגניים. קשר הדוק עם חולים כאלה מסוכן מאוד דווקא בגלל נוכחותם של כיבים שחיקים ובוכים.

בשלב זה, עדיין ניתן לרפא את המחלה. התקופה השנייה נמשכת בין 4-5 חודשים לארבע שנים. אם לא מטופלים, התסמינים עשויים להיעלם, אך רק כדי לחזור שוב בעוד מספר שנים בכוח משולש.

אם אדם חולה לא התחיל לטפל בו, המחלה עוברת בצורה שלישונית.

תסמינים

  • הופעת כיבים רבים על העור;
  • בלוטות לימפה נפוחות;
  • אובדן מוחלט או חלקי של ראייה, ריח, שמיעה;
  • שיתוק
  • דיכאון או אפילו אי שפיות;
  • נזק לכל האיברים הפנימיים.

כיבים הורסים את רקמות הגוף ולכן לעיתים קרובות נוצרים מומים. הרס הגוף נמשך עשרות שנים, ואם אינו מטופל, מוביל תמיד למוות.

שיטות אבחון

ככל שניתן יהיה לאתר עגבת מוקדם יותר, כך ייטב. אך הבעיה היא שלעתים קרובות המטופל אינו חושד בזיהום או יודע על כך, אלא מתבייש לראות רופא. לכל הגילאים עגבת נחשבה למחלה מבישה, ואנשים הסובלים ממנה בזו ונמנעו מהם. עם זאת, בחיים האמיתיים, מעטים אנשים בטוחים במאה אחוז ממחלה זו, מכיוון שאתה יכול להידבק בעגבת בטעות, אפילו בבית קפה זול באמצעות כלים שטופים רע או בשירותים ציבוריים.

בדרך כלל, לרשות המטופלת מיידית סדרת בדיקות המסייעות בזיהוי מיידי של הסוכן הגורם למחלה. תוצאה של ניתוח לצורך עגבת נדרשת לעיתים קרובות בעת הגשת מועמדות למשרה, ברישום נשים בהריון, לפני אשפוז.

בעיקרון, שיטות אבחון כוללות ניתוח של סרום הדם לנוגדנים לטרפונמה וה- DNA שלו, מחקר של גרידות פריחות, שתן, תאי עור.

לעיתים קשה לזהות את המחלה, ולכן במקרים כאלה, תוך חודשיים לאחר זיהום אפשרי, יתכן ומומלץ לחולה לקבל טיפול מונע (מונע). אם חלפו למעלה מחודשיים ועדיין אין סימנים למחלה, אדם צריך להיות עדיין תחת פיקוחו של רופא המשפחה למשך 6 חודשים.

הטיפול מתבצע על ידי רופא עור. הטיפול במחלה צריך להיות מקיף. לרוב משתמשים באנטיביוטיקה עוצמתית, אליה מתרחשות לעתים קרובות תגובות אלרגיות קשות. לכן, כל תקופת הטיפול, המטופל צריך להיות תחת פיקוח של רופא. בצורה הראשונית הטיפול נמשך 2-3 חודשים לפחות, בשני - כמעט 1.5 שנים. טיפול יזום ומתאים בזמן כמעט בכל המקרים מבטיח החלמה מלאה.

למרבה הצער, חסינות למחלה זו אינה נוצרת, כך שתוכל להידבק בעגבת שוב.

לאחר טיפול אנטיביוטי מערכת החיסון נחלשת מאוד, מה שמגדיל את הסיכון לזיהום מחדש. לכן, עקוב אחר המלצות הרופא חייב להיות קפדני וקפדני.

איך לא להידבק בעגבת ביתית

הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא שמירה קפדנית על כל כללי ההיגיינה האישית. זה יעזור בהגנה לא רק על עגבת, אלא גם ממחלות רבות אחרות. כל פריטי ההיגיינה צריכים להיות אישיים בלבד: על כל בן משפחה להחזיק פשתן, מברשת שיניים, מגבות, ספוגים לשטיפה. אל תשתמש בדברים של אנשים אחרים או תן למישהו אביזרים שלך. במהלך חגים ומועדים אסור לאבד ערנות, ובמהלך שיכרון אלכוהול זה בלתי אפשרי, ולכן אחת הדרכים הטובות למניעה היא לוותר על אלכוהול.

זיהום ביתי בעגבת אינו סביר בקרב אנשים המנהלים אורח חיים בריא, אינם שותים, אינם מעשנים, מקפידים על כללי ההיגיינה האישית, אינם אוכלים במסעדות עם מוניטין מפוקפק ומתנהגים בזהירות בשירותים ציבוריים.

עם זאת, אין צורך להיבהל מפחד מפני זיהום. טרפונמה חיוורת מותאמת בצורה לא טובה לסביבה החיצונית. בטמפרטורה של יותר מ- 50 מעלות, החיידק מת בתוך רבע שעה, בגיל 40 הוא מופעל, אך מת בכל מקרה. לכן, אין הכרח שלכל אחד מבני המשפחה יהיה כוס, צלחת, כף ומזלג משלו. שטיפת כלים במים חמים הורגת חיידקים פתוגניים. בטמפרטורות נמוכות טרפונמה נותנת ברת קיימא, אך רגישה מאוד לחומרי חיטוי כימיים. במשך זמן קצר החיידק יכול לחיות בשולי קערת האסלה, אביזרי רחצה, כלי בית, מצעים.

מכל המקרים של זיהום עגבת, הסיכוי לזיהום באמצעים ביתיים הוא קטן ביותר, עם זאת, זה לא יפגע באף אחד לנקוט באמצעי זהירות.